צלילי השקט
סיימון וגרפונקל
חושך לי אתה חבר
אתך רציתי לדבר
כי חזיון התגנב בלאט
בשנתי בי זרעו נבט
החזיון
שצמח בתוך מוחי
עוד בתוכי
בינות צלילי השקט.
עת בחלומות טרופים
סבבתי ברחובות ריקים
לאורו של פנס רחוב
האויר היה קר ורטוב
את הליל פתאום הבזק ניאון חצה
עיני פצע
בתוך צלילי השקט
וראיתי אז באור
אנשים רבים מספור.
הם דברו שם ללא מלים
ושמעו גם באין צלילים
וכתבו שירים שקולם לא ישמע
ובדממה
נותרו צלילי השקט
הוי שוטים חסרי מזל
הן שקט כסרטן יגדל
האזינו למילותי
וקבלו נא את זרועותי
אך דברי כגשם דק ירדו
הדהדו
בבארות השקט
והאנשים כרעו
מול אל הניאון שבראו
והשלט הבהב הזהיר
ובמילים שאותם האיר
שח דברי הנביאים כתובים עלי קירות
בתי דירות
ובין צלילי השקט.